אתגר אינסופי / אדווה אשכנזי

Adva

הגעתי לעמותת לוטם כמעט במחצית השירות הצבאי שלי.

הכל התחיל משיחת טלפון של המשקית שהודיע לי שהאישורים, המכתבים והטפסים אושרו! מרוב שמחה הפסקתי להאזין להמשך הפרטים הבירוקראטיים, חיכיתי בחוסר סבלנות למילים המשמחות: “את עוברת ללטם!”

בעיניים בורקות קיפצתי לי ברחוב חצי בריצה, כאילו הייתי בקליפ של השיר: החיים בורוד.

הגעתי ללטם בשיא ההתרחשויות, לקראת סוף השנה וניסיתי להשלים פערים, עד כמה שיכולתי.      בליווי צמוד כמובן של הצוות, התחלתי ללמוד על נושאי טבע ועל עולם החינוך המיוחד. ככל שיותר העמקתי בתיאוריה גיליתי שיש מאפיינים, יש סיבות, יש תוצאות שללמוד עליהם מראש עוזר ומכוון, אך לא מספיק ובעיקר לא נוגע בפרט, באדם. כל אדם עם המוגבלות שלו.

כך שההדרכה בחינוך המיוחד, כרוכה באתגר אינסופי. בעיקר במצבים שהרגשתי שאני זו שזקוקה להדרכה מיוחדת ולא הקבוצה. למזלי הייתי ועדיין אני מוקפת בצוות תומך בעל ניסיון בתחום.

בחודשים הראשונים היו מספר לא מבוטל של הדרכות (חוגי טבע\ סדנאות בעמק השלום) מהן יצאתי בראש מורכן.. גילית שהמורכבות הכי רצינית היא: לדבר פשוט.  לדעת באופן נקי מה אני רוצה להגיד, מתי ואיפה- זה מאתגר! במיוחד שניתן לראות באופן ישיר את ההבנה במימיקה של כל מי שעומד מולך.

למזלי, ברוב הפעמים, הרגשתי שהקבוצה אהבה אותי עוד לפני ששמעה  את שמי!                      בפתיחת הסדנה הראשונה שלי בעמק השלום, סדנת” מהגפן אל היין” פנה אלי שמוליק ואמר לי ש”הוא לא יזכור אותי לעולם!” – כמובן שהבנתי את המשמעות וכבר הרגשתי נוח יותר להדריך.

גיליתי שהאתגר העצום שבהדרכה מלווה תמיד בחום ואהבה מצד הקבוצה. וזו בעצם מה  שהופך כל הדרכה לחוויה נפלאה ומשמעותית עבורי.

אני לומדת כל הזמן איך להנגיש את עצמי ואת ההדרכה לקבוצה ופעמים רבות יוצאת במחשבה שהייתה הדרכה טובה וזו בכלל הרגשה מדהימה!

ובינתיים, כל הזמן הטבע קיים, מסתכל מהצד, צוחק, וממשיך לעשות את שלו, לי , לצוות ולקבוצות המגוונות.

הכותבת היא אדוה אשכנזי, מורה חיילת בעמותת לטם בשנת תשע”ג.

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn