להגן על ערכים / מרים שלומוביץ

rr11

כתה י”ב בישראל נראית אותו דבר בכל התיכונים.  כולם מחפשים את המקום שלהם לשנה שאחרי הלימודים (ישיבה \ מכינה \ שנת שירות \ שירות לאומי \ צבא). אני, הייתי כמו כולם וחיפשתי את המקום שהכי אתרום בו שארגיש בו מתאימה ומעל לכל שהעשייה בו תהיה משמעותית .

על לטם שמעתי דרך חברה שפגשתי במקרה שעשתה באותו זמן את השירות הצבאי שלה בלטם, השילוב ישר תפס אותי – טבע וטיולים עם אנשים מיוחדים. נשמע מעניין ולא רגיל אבל מה שבאמת לכד אותי היה האור בעיניים שלה כשהיא סיפרה לי על מה שהיא עושה.  החלטתי שאני הולכת על זה וגם ידעתי שאני אעשה את זה דרך הצבא. כבחורה דתייה הגיוס הוא לא דבר מובן מאליו בכלל אבל החלום שלי מגיל מאוד צעיר היה להתגייס. ועכשיו כשאני כבר בצבא אני יודעת שעשיתי את הבחירה הנכונה, אין דבר יותר עוצמתי מלהרגיש שאת חלק ממשהו כל כך גדול.

התגייסתי, וכמו כולם עברתי טירונות, אחרי זה המשכתי לקורס אינטנסיבי של ידיעת הארץ ולאחר מכן הגעתי ללטם. הסיסמא של לטם היא “טבע נגיש לכולם” ועד שלא הגעתי ללטם לא הבנתי איך זה אפשרי, ואיך בכלל עושים את זה? אבל לאט לאט הבנתי שבלטם ה”טבע” הוא הרבה יותר מנגיש וש”כולם” זה כולל כ-ו-ל-ם. כל שבוע אני נפגשת עם המון אוכלוסיות (אנשים על הספקטרום האוטיסטי, אנשים עם מגבלה שכלית, נפגעי נפש, ילדים לקויי למידה, נוער בסיכון וכל מיני אנשים עם לקויות פיזיות, וכו’…). לכל אוכלוסיה יש את ההדרכות והפעילויות שמתאימות לה, את המסלולים והטיולים שבהם יהיה להם הכי נוח וטוב ללכת ולבקר. אני זוכה להיפגש איתם כל בוקר, לעבור איתם תהליכים, חוויות, להדריך אותם  ופשוט ליהנות ולהיות איתם.

אבל לא משנה עד כמה הקבוצות מגוונות ושונות  תמיד יש את אותם רגעים קסומים שמשותפים לכולם: אני עומדת בצומת ומחכה לאוטובוס של הקבוצה, יש לי פרפרים בבטן (לא משנה כמה פעמים אדריך הם תמיד יהיו שם) האוטובוס מגיע וזה קורה- אני עולה וממש יכולה למשש את הציפייה באוויר , לראות את הפנים שדבוקים לשמשייה ושותים את הנוף, את השמחה שיש ביום הזה שחורג מהשגרה האפורה והמשעממת ובעיקר המון התרגשות. הדקות האלה שלפעמים הן השניות אולי הכי מהירות בטיול, אבל אני חווה אותם תמיד בהילוך איטי  וכשאני עייפה או סתם שוקעת בשגרה אני נזכרת בהם והם ישר מעלים לי מוטיבציה. יש משהו בטבע שמוציא מאנשים צדדים חדשים שלא תמיד יש להם מקום או יכולת לבוא לידי ביטוי בשגרה ואני רואה את זה המון בטיולים, היה לי טיול עם כתה של ילדים חמודים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות אחד הילדים נצמד אלי כל הטיול ולא הפסיק לשאול אותי שאלות- מתי מגיעים? למה העננים נראים כמו קצפת? למה לא כל העצים ירוקים? למה לא זורמים מים בנחל? איזה פרח זה? באיזה שעה הטיול נגמר? ועוד ועוד . באחת ההפסקות ניגש אלי המורה שלו עם התרגשות בעיניים וסיפר לי שהוא הלך אחרינו ושהוא מעולם לא שמע את אותו ילד מדבר כל הרבה ומביע כזאת התעניינות ואני ידעתי בתוכי שזאת יכולה להיות התוצאה של אויר צח, נוף יפה והליכה מרגיעה. כל כך פשוט. אבל כל כך לא מובן מאליו.

אז חיפשתי את המקום שאתרום בו ושארגיש מתאימה ומצאתי. והמשמעות לשמחתי כל כך מורגשת. הכול טוב ויפה אבל מה בדיוק הקשר לצבא? איפה הנשק? השמירות? המערבים והמחסומים? איפה ההגנה על המולדת?? אז “הגנה”  היא מושג רחב. פיזית אני אולי לא עומדת בשמירות ומחזיקה נשק אבל כל יום מחדש אני מגנה על ערכים כל כך חשובים בעצם העשייה שלי. אני מאפשרת שיוון, חוויות, צדק, שמחה, אהבה. הגנה על זכויות של אנשים שמגיע להם יותר, ועל החברה שלנו שתהיה אנושית יותר ומכילה.

הכותבת היא מרים שלומוביץ, מורה חיילת בעמותת לטם בשנים תשע”ו-תשע”ז.

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn