הבלוג של רז: זיכרון יעקב וגני הנדיב

IMG_6358שלום לכולם, כאן רז עם עוד מסלול טיול נגיש, בעצם, שני מסלולים נגישים ביחד. והפעם- זכרון יעקב וגני הנדיב.

יום ראשון חמים בבוקר, יצאתי לטייל ולכתוב על זכרון יעקב- אחד המקומות היפים והפסטורליים ביותר שאני מכיר. זכרון היא אחת משלוש המושבות הראשונות בארץ. במקור כפר ערבי בשם זאמרין אשר נקנה ויושב על ידי משפחות יהודיות מרומניה ונוהל על ידי מספר גורמים שונים, ביניהם הברון רוטשילד. שם המקום נקרא על שם אביו של רוטשילד.

כביש הגישה לזכרון עולה במעלה הגבעה, מוקף בעצים וצמחייה וסלול כמובן. המסלול מתחיל ב”כיכר הראשונים”. ליד הכיכר נמצא מוזיאון “יד למייסדים” ומרכז המבקרים “גדעונים”- מרכז מידע על אתרי המושבה ועסקיה. מיד אחריו יש מקום חנייה למכוניות ואוטובוסים (אין הרבה מקומות חנייה). ממול ל”יד למייסדים”/”גדעונים” נמצא בית העלמין של זכרון, ומול הכיכר נמצא “שער ישי”.

IMG_63591אחרי שחנינו וירדנו מהאוטו ראינו סילו גבוה עם ציור מדהים של הברון רוטשילד מעוטר בציורי גפנים. החלטנו ללכת קודם לבית העלמין. הכניסה נגישה לכיסאות גלגלים ומיד אחריה ישנה ירידה מתונה ורחבה מאספלט עם מעקות משני הצדדים. השביל שעובר בין הקברים והאנדרטות נוח למעבר ויש במקום הרבה עצים, שיחים וגם פינות ישיבה. ניתן לראות שם אנדרטה לזכר אהרון אהרונסון- ראש מחתרת ניל”י, מדען, יזם ומגלה אם החיטה. כמו כן ניתן לראות את קברו של הרופא האיזורי, ד”ר הלל יפה. את סיפורו אפשר לקרוא בספר “הרופא על הסוס”/לאה נאור. המקום די נגיש לעומת רוב בתי הקברות בארץ (ובכלל). מקום מאוד מטופח. יש שם אווירה מאוד רגועה ושלווה, כמעט שכחתי לרגע שאני נמצא בבית עלמין.

IMG_63461

לאחר מכן הלכנו למוזיאון “יד למייסדים” ולמרכז המבקרים “גדעונים“, ממש מול בית העלמין. הכניסה לרחבת המקום נגישה לכיסאות גלגלים ולמתקשי הליכה- יש מעקות משני הצדדים. הרחבה מרוצפת אבנים- נסיעה עם כיסא גלגלים עליהם יכולה להיות קצת לא נוחה, אך סבירה. סמוך לרחבה המרוצפת ישנה רחבת דשא עם מתקני משחקים וחנוכייה גדולה. בכניסה למוזיאון יש מדרגה אחת, אמנם לא מדרגה גבוהה, אך מניסיוני גם מדרגה אחת בודדה יכולה להוות קושי לאנשים בעלי כיסאות גלגלים. על דלת הכניסה יש ציור של שכונה בזכרון כשהייתה בתחילת דרכה. לא נכנסנו פנימה, אך ממה שהבנתי, בתוך המוזיאון יש תמונות ושמות של המתיישבים הראשונים בזכרון (נאמר לי שמגיעים לשם בעיקר אנשים שמחפשים מידע על קרובי משפחה שהיו בין המייסדים של זכרון).

בסמוך למוזיאון נמצא מרכז המידע “גדעונים”. הכניסה נגישה לכיסאות ועם מעקה בצד אחד. אפשר לראות שם סרט תדמית על זכרון ולקבל מידע והמלצות על המקומות והאטרקציות השונים בזכרון ובגני הנדיב. חשוב לציין שצריך לתאם הגעה מראש. אנחנו היינו ספונטנים והגענו ללא לתאם, ובכל זאת קיבלו אותנו יפה.

 לאחר שסיימנו ב”יד למייסדים” המשכנו לכיוון “בית אהרונסון” דרך רחוב “דרך היין”. עברנו תחת “שער ישי”- שער קשת גדול ונחמד. “דרך היין” הינו רחוב חד סטרי, כך שכדאי ללכת על המדרכות שבצדדיו. המדרכות די צרות לעניות דעתי. כמו כן יש עליהן עמודי אבן נמוכים למניעת חנייה, לי הם די הפריעו לעבור עם הכיסא גלגלים, כדאי לקחת את זה בחשבון. ברחוב נמצא “מרתפו של תשבי”- יקב משפחתי בעל מסורת של חמישה דורות בגידול ענבי יין. יש במקום סיורים מודרכים וטעימות יין, גם שם צריך לתאם מראש ביקור. עקב חוסר זמן לא נכנסנו ליקב והגענו ל”בית אהרונסון”, ממש בתחילת המדרחוב המפורסם של זכרון.

IMG_63491

דרך הכניסה ל”בית אהרונסון” מרוצפת אבנים ולא נוחה לכיסאות גלגלים ולמתקשי הליכה. שער הכניסה לרחבה רחב ונוח למעבר. הרחבה גם מרוצפת אבנים, אך הריצוף שונה (אבן משולבת) ונוח להליכה ולנסיעה עליו. ברחבה יש מתקן שתייה, וכמה עצים שנותנים צל ומסביבם יש מושבים. כמו כן יש שירותים (שאינם נגישים לצערי). מצידה האחד של הרחבה נמצאים בתי המגורים של משפחת אהרונסון, מצידה השני נמצא המוזיאון ומתחתיו האודיטוריום שבו ניתן לראות סרט אודות מחתרת ניל”י והמאבק על הקמת מדינת ישראל. האודיטוריום אינו נגיש, אך אפשר לראות את הסרט במוזיאון למעלה, בתיאום מראש. נכנסנו לתוך המוזיאון. המעבר נוח, עובר בין הסברים מילוליים וויזואליים- טקסטים, תמונות ואפילו חפצים אישיים של חברי המחתרת. יש בפנים כמה כיסאות (טוב למתקשי הליכה). כמובן שממוזג ושקט שם, כיאה למוזיאון. בעקרון יש נגישות לבתי המגורים, אבל היה עומס של ילדים בטיולים שנתיים, אז החלטנו לא להיכנס ולהמשיך הלאה אל המדרחוב.

במדרחוב יש שני סוגי ריצופים- אחד של ה”כביש” ואחד של המדרכות משני צדדיו. שניהם סבירים למעבר. לאחר כמה מטרים מגיעים ל”בריכת בנימין”. הבריכה נקראת על שמו של הברון רוטשילד אשר תרם את המבנה על מנת להקל על התושבים שהיו שואבים מים ממעיינות באיזור המושבה. יש שלט שמסביר על המבנה ועל תרומתו הרבה למתיישבים. לאורך המדרחוב ישנן גלריות, חנויות, בוטיקים ועוד מקומות שמומלץ לבקר בהם. זכרון והמדרחוב בפרט מאוד מזכירים את הכפרים הקטנים והרומנטיים באירופה.

בצד שמאל בסוף המדרחוב נמצא בית הכנסת “אוהל יעקב”- בית הכנסת נקרא על שם אביו של הברון  שגם המושבה עצמה נקראת על שמו. בחזית המבנה יש שעון מעוטר אותיות עבריות, על הגג חנוכייה ובתוך המבנה ישנם ציורי קיר מפוארים. בית הכנסת עצמו נגיש ומאחוריו יש גם תא שירותים נגיש. סיפור הקמת בית הכנסת: המתיישבים החלו לבנות את בית הכנסת ללא אישור מהשלטון הטורקי. כשנשאלו על ידי הטורקים מה הם בונים, הם אמרו שהם בונים רפת . לאחר מכן אמרו שהם בונים בית חולים ובלילה אחד, בעזרת הטמפלרים סיימו לבנות את הגג. לאחר שבנו את הגג, הטורקים לא יכלו להרוס את המבנה בגלל אמונה טפלה שאסור להרוס מבנים עם גג.

IMG_63841

המשכנו משם ל”גן טיול”- גן ציבורי מקסים שנטעו בו רק עצי נוי. מהכניסה ולכל אורך הגן יש ספסלים ופינות ישיבה. הדרך רחבה ונוחה למעבר. יש במקום הרבה עצים גדולים וגבוהים אשר מצילים על הרחבה. יש גם מתקני משחקים לילדים ובריכת נוי עם צמחי מים. אחד מהגנים הציבוריים המטופחים והיפים שראיתי עד היום. מול “גן טיול” נמצא “מוזיאון העלייה הראשונה”- המבנה שימש בהתחלה כמקום מושבם של פקידים מטעם הברון. תפקידם ויחסיהם של הפקידים עם תושבי זכרון היו גורם מכונן בהיסטוריית המושבה. לאחר שעזבו הפקידים את המושבה המבנה שימש להרבה תפקידים ואירועים, וכיום הוא מוזיאון אשר מציג את תולדות העלייה הראשונה. יש נגישות לפתח המוזיאון, אבל הפנייה לפני הדלת מאוד חדה וקשה למעבר (במיוחד עם כיסא גלגלים).

פה סיימנו את טיולינו בזכרון. והמשכנו לגני הנדיב, עליהם אפרט בפעם הבאה (יש למה לצפות).

לסיכום: מסלול עירוני במקום מלא היסטוריה, ציונות וטבע. אתר מאוד מומלץ לכל. כמובן שאפשר לשנות את כיוון המסלול. מומלץ לבקר קודם כל במרכז המידע “גדעונים” כדי לבדוק ולקבוע מסלול שיתאים לכם. *ברוב המקומות צריך לתאם מראש, במיוחד אם מגיעים עם כיסאות גלגלים ו/או עזרי הליכה. *חלק מהמקומות גדושים במידע ופרטים, לא מתאים לכל אחד.   

עד לפעם הבאה בגני הנדיב, כאן רז מדווח מהשטח. ^-^

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn