חלום יכול להפוך למציאות / עדי כהן

adi

יום בהיר של שמש, ופניי מועדות אל אוטובוס מלא בתלמידים לקראת שלושה ימי טיול שנתי. זהו הרגע המרתק ביותר בכל טיול: הרגע בו כל המילים והמידע על הקבוצה הולך להתנגש עם המציאות. עליתי לאוטובוס כשקורי השינה עדיין מנקרים בעיני, אך לא לאורך זמן- התלמידים שלפני, תלמידים מבית הספר שפרירים א’, הלוקים במגבלה שכלית התפתחותית קלה, בגילאי 18,  כ”כ ששו והתרגשו למראי, הושיטו ידיהם ללחיצת היכרות, שלא הייתה לי דקה להתאפסות עצמית. אבל פתאום ידעתי בבירור שהטיול הזה הולך להיות בלתי נשכח.

את הטיול פתחנו בסיור בבית גוברין, בינות למערות העלומות והקרירות, שצופנות מיליוני סודות עתיקים בחובן. כל שהיה עלינו לעשות הוא להיכנס ולגלותם. כ”כ נהניתי לחשוף את חניכי הקבוצה המדהימה שלי לפלאות העבר, ללכת איתם, לשיר ולדבר, שכעבור זמן קצר הרגשתי כאחת מהחבורה. הם אכן התאימו לי ככפפה ליד: הייתה לנו שפה משותפת בכל הקשור למוזיקה ותרבות. אח”כ נסענו לאכסניה, לקראת ערב ירושלמי על חומות העיר העתיקה.

היה ערב מרנין, צחקנו עם סולטאן סולימאן, בדקנו את הרבעים מלמעלה, והתרגשנו בכותל המערבי. חזרנו לאכסניה עייפים (לפחות אני, כי נראה ששאר החבר’ה העבירו לילה לבן), אך מרוצים.

ביום השני נסענו לסטף. התחלנו את מסלול שביל הבעל, שהיה מעט מאתגר לחלק מחברי הקבוצה אשר התקשו בהליכה מרובה. פתחנו בשאלת החיים בהר, והמשכנו אל סיפורו של נחום: חקלאי שכל רצונו לייסד חקלאות בהר, אך חווה כישלונות חוזרים ונשנים. הדרכה זו לוותה בהצגתו של שי* (אחד החניכים), שהתגלה כשחקן מוכשר. אף לאחר ההצגה והפיתרון לנחום שהתגלה כטרסות- מדרגות חקלאיות, התקשה שי להיפרד מכובע הטמבל והזקן, ומדמותו המשעשעת של נחום. המשכנו בהליכה, נכנסנו לניקבה ולמימיה הקרירים, ואת כל הדרך בהרים הירוקים שסביבנו עברנו בשירים וציטוטים מקזבלן, מלך האריות, ספר הג’ונגל (מסתבר שלחבר’ה יש כישרון גדול בחיקויים ובזכירת הצגות וסרטים) בשלל משחקים. נפעמתי מהעזרה ההדדית שהפגין כל אחד כלפי המתקשים: הלכנו בקצב שהתאים גם לאיטיים, גם אם הדבר הצריך האטה בקצב של המהירים, אשר סייעו ותמכו במתקשים- במיוחד בירידה במדרגות הלא נגמרות. באותו שלב גם פתחנו בפרויקט איסוף דברי ליכלוך וזוהמה שהושארו מאחור לרוע המזל, שנעשה תוך דבקות במטרה גם בשעות הצהריים החמות.

את היום קינחנו בבישולי שדה בשמורת המסרק, בהם כל אחד נתן יד עפ”י יכולתו: מי בניפוי, מי בלישה, מי ביצירת פיתות, וכמובן- בהדלקת מדורה. אכלנו בשמחה, ושמנו פעמינו בחזרה אל האכסניה.

לאחר ארוחת הערב תוכננה מסיבה של ביה”ס. במסיבה חגגנו יום הולדת לאלו שנולדו בחודש האחרון, והתלמידים הקריאו במיקרופון ברכות מחממות לב ושלל איחולים, מתוך ההיכרות העמוקה שלהם עם חבריהם לכיתה. בסוף נתנו במה לכישרונות צעירים בביה”ס: זמר, רקדנית, היו הרבה מוזיקה וריקודים. ופתאום הופסקו השירים, ומול כל התלמידים ניצב לא אחר מאשר שי, ועוד שני תלמידים מקבוצתי- יוני ויואב. לראשו הכובע והזקן, והוא מציג את סיפור נחום והחקלאות בהר מול כולם. כ”כ התרגשתי! דמעות עמדו בעיניי. לכזו הפנמה והעצמה אישית של חניכיי היקרים לא ציפיתי. בסוף ההצגה (שבה הציגו כל פרט מההדרכה המקורית!) ניגשו אליי התלמידים ואמרו תודה, ויוני הוסיף: “זה היה בשבילך”. השיא היה כשהמחנכת ניגשה אליי ואמרה: “איך הצלחת לגרום ליוני לשחק? הוא אף פעם לא מדבר על במה!”. ההתרגשות בליבי הייתה עצומה. באותו לילה לא הצלחתי להירדם, כיוון שידעתי שמחר יהיה היום האחרון שלי איתם, ומי יודע מתי אפגוש בהם שוב.

בבוקר יום המחרת נסענו לבר בהר (ליד בר גיורא), שם יש מסלול נגיש ונוח שהתאים לאלו שכלו כוחותיהם מהטיול, ורגליהם לא אפשרו להם צעדה ארוכה יותר ומסובכת. על כן המשכנו לנחל מערה עליון עם מיטיבי הלכת שבחבורה. הגענו אל עין חוד, בהמחשה מצחיקה הבינו חניכיי איך בדיוק הגיע מעיין אל ההר, מדוע הפרחים משקיעים בשלל צבעים, ומה הסיפור מאחורי גזעו האדום של הקטלב. לאחר ארוחת צהריים קלה נסענו אל מערת הנטיפים, והבאנו את דמיוננו לשיא פעולתו.

הדרכת הסיכום של שלושת ימי הטיול הייתה עצובה, אך מאחורי מילות הסיכום שכל אחד אמר בסבב הסתתרה (או נאמרה בגלוי) אמת מדהימה: החריגה מהגבולות הטבעיים של עיר, שלרבים לא הייתה מובנת מאליה, עשתה נפלאות בעצם החשיבה של התלמידים. הצורך בהגנה על הטבע, ההבנה על עצם קיומם של משאבים טבעיים, הכישרון המולד של כל חניך שהתבטא ביתר שאת בטויל, ואף העזרה ההדדית מול אתגרי הטבע, פתחו צוהר אל עולם מלא בטוב, בו כל חלום יכול להפוך למציאות, וכל שאיפה וחזון ברי הגשמה. לי אישית הפרידה הייתה עצובה, אך קיבלתי מהקבוצה הזו כוחות שב”ה הניעו ויניעו אותי עוד ימים רבים.

*כל השמות בכתבה הם שמות בדויים
הכותבת היא עדי כהן, בת שירות לאומי בלטם בשנים תשע”ג-תשע”ד

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn