נגישות בשטחים פתוחים / יהודה מירון

מטיילים בכיסאות גלגלים

נגישות אנשים עם מוגבלות במקומות מבונים ובניינים תופסת תאוצה בארץ וברחבי העולם. רבים מן העקרונות ידועים, אפשריים ליישום, ועל מרביתם כבר יש הסכמה בין המעורבים (החייבים וצרכני השירות). שתי תכונות בסיסיות הקלו מאוד על התהליך –

א. הבנין מורכב מחלקים החוזרים על עצמם והידועים מראש – חללים רגולריים (להם יש צורה ‘רגילה’, ברורה), מקושרים זה לזה; מעין קבוצה מודולרית

ב. למרבית הבניינים הרבים בסביבת חיינו מבנה בסיסי דומה זה לזה (שטחי חוץ/הגעה, אזור כניסה, חללי קישור/קבלה, אזורי שירות עיקרי (קבלת שירות במשרד ממשלתי, אולם הצפיה בבית קולנוע) , אזורי שירות נלווה (חניה לרכב, בית שימוש, מלתחה), מפלסים שונים, יציאה).

נגישות בשטחים פתוחים שונה מנגישות במבנים סגורים. בשטח הפתוח הכיסוי הטבעי שונה בין שטח אחד למשנהו, כך שקשה עד בלתי אפשרי לדבר על מבנה בסיסי שחוזר על עצמו בין שטחים פתוחים שונים. החוק יוצר שוני נוסף בין שטחים פתוחים: חלק מהשטחים הפתוחים הוכרזו כשמורת טבע או גן לאומי. שטחים אלו הם ‘שדות’ שמתחרים בהם אינטרסים שונים. חשוב להבין, במקומות בהם השטח מוגן מכוח החקיקה המיוחדת, נצפה ליותר מקרים בהם הנגישות לא תהיה מושלמת משום פגיעה בשטח.

אנו נדון בחמישה עקרונות שיתארו את איכות הביקור בשטח הפתוח ופחות יעסקו בדרישות כמותיות (כמה יהיה מכל דבר, מה נראה תמיד וכו’). הנה מספר עקרונות יסוד:

  1. חוויה דומה – לאדם עם מוגבלות המבקר בשטח פתוח תהיה אפשרות לחוות חווייה דומה לזו של אדם ללא מוגבלות.
  2. מוקדי עניין – השביל הנגיש יגיע למקום מרכזי או למוקדי עניין בשטח. שלא כמו בבניין סגור, שם הנגישות משתרעת על כל נקודה בבניין בה הציבור נמצא ומקבל שירות, הרי בשטח הפתוח נסתפק באפשרות הגעה והתמצאות לנקודות שהן ‘ליבו’ של המקום – אותן נקודות שבגללן הוכרז כשמורת טבע או כגן לאומי או בגללו הוקם (תצפית, שביל הליכה, אזור משחק ועוד).
  3. הכלה או שילוב בחברה – נגישות אדם עם מוגבלות תאפשר לו לחוות את המקום יחד עם שאר הציבור, ולא בנפרד ממנו.
  4. רציפות הנגישות – השביל הנגיש יימשך ברציפות מנקודת ההגעה לשטח הפתוח ועד לשאר מוקדי העניין בהם יבקר אדם עם מוגבלות.
  5. פטורים אפשריים – ייתכנו מקרים וסיבות מוצדקות לפטור מחובת נגישות נקודה מסוימת וחשובה בשטח הפתוח. למשל כתוצאה מצורך לשמור על שלמות חלק מסוים בשטח הפתוח מפני כל פגיעה, אין אפשרות לפרוץ שביל נגיש. במקרים אלה, ייעשה מאמץ משמעותי לבצע נגישות חלופית לנקודה אחרת או לנושא אחר, שתתאים למרב סוגי אנשים עם מוגבלויות ותאפשר לחוות חוויה חלופית.

אחת התוצאות של עקרונות אלה היא שיש שטחים פתוחים שהיקף הנגישות עבור סוגי מוגבלויות שונות תהיה שונה. למשל, בשביל מסוים אדם הרתוק לכיסא גלגלים יוכל להגיע עד למרחק מסוים מהכניסה לאתר, אדם ההולך בעזרת קביים יתכן ויוכל להמשיך רחוק יותר ואדם עם מוגבלות בראיה יתכן ויוכל לטייל ללא כל הפרעה בכל השטח. תוצאה זו היא טבעית לשטח הפתוח. יש לזכור שבנגישות בבניינים לא נסכים לתוצאה זו ולא נקבלה: בבניין הנגישות לכל האנשים עם מוגבלויות היא לכל נקודה ונקודה בבניין, ללא הבחנה.

עמותת לטם פעלה יחד עם קק”ל להפוך חלק מנחל השופט לנגיש עבור אנשים עם מוגבלויות שונות. העקרונות שתוארו למעלה באים לידי ביטוי במסלול הנגיש בנחל השופט. ישנם מוקדי עניין שונים שבהם מבקר ההולך במסלול: אזור אפיק הנחל, המעין (הטרוורטין), החורש, המערה ועוד. השביל כולל התאמות נגישות שמאפשרות לאנשים עם מוגבלויות שונות לטייל בו ולהתמצא. כך למשל השביל בחלקו סלול אספלט ובחלקו בנוי מדק עץ וכך נגיש עבור אנשים עם מוגבלת ניידות. כמו כן, בשביל יש ניגוד מישושי וניגוד חזותי ובכך מפנה את תשומת לבם של לאנשים עם מוגלות ראיה לנקודות מעניינות סמוכות לשביל.

התוצאה המרגשת היא שאנשים עם מוגבלות מטיילים לאורך השביל, יחד עם אנשים ללא מוגבלות, כל יום, לכל אורך השנה. כל אדם המטייל בשביל, יכול מרצונו הוא (ולא משום מוגבלותו) למצוא נקודה שבה יחוש לבד.

יהודה מירון הוא חבר בועד המנהל של עמותת לטם, עוסק בקידום הנגישות לתשתיות, מבנים וסביבה באמצעות חקיקה.

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn