חוג טבע במעון לבצלר – פוסט של מדריך

שם המוסד: מעון לבצלר
אפיון אוכלוסיה: מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית-קשה
גילאים: 20-80
מספר חניכים בקבוצה: 5-15
מדריך החוג: תומר הפטל

פעילות מיוחדת שהעברתי: פעילות חווייתית במיוחד הייתה בחוג על קולות. בחוג הזה חילקתי לכל החניכים כלי נגינה אמתיים ומאולתרים מחומרי טבע. אחרי שכל אחד ניגן בכלי שלו והתיידד עמו, פצחנו בשירה ובניגון של השיר “קרנבל בנחל קרנבל”. אחר כך שרנו ביחד את השיר “אצא לי השוקה”, עם מגוון רחב של חיות וקולות. בסוף החוג שיחקנו “פרה עיוורת”, משחק בו חניך אחד עומד עם משרוקית ושורק, וחניך אחר- שעיניו מכוסות- צריך למצוא אותו בעזרת שמיעתו בלבד. היה עליהם להשתמש בחושים שונים שלהם, היה מלמד וגם מאוד מצחיק…

Hug

רגע של כנות: לקח לי קצת זמן להכיר את החניכים, ולהרגיש עימם בנוח. אבל עכשיו אני כבר מרגיש שאני ממש חלק אינטגראלי מהמעון. אני מביא בכל שבוע נושא אחר הקשור לתחום הטבע והסביבה , אך למעשה נדמה לחניכים שלי כבר לא כל כך ממש משנה מה נעשה, העיקר הוא שנבלה ביחד. ככה אני מרגיש חופשי ומשוחרר, ומרשה לעצמי להשתטות איתם בכדי לגרום להם לצחוק או לשיר, או לשחק משחק שמצריך מעט יותר מאמץ ממה שהם רגילים ביומיום. כשזה קורה ואנחנו נסחפים ביחד להשתטות- זה שווה הכול מבחינתי.

דבר שריגש אותי במיוחד: בחור בשם שבי, לא מזמן באחד החוגים איבד את העשתונות וירק לכל עבר, ניסה להרביץ ובעקבות ההתנהגות המסוכנת הזו החלטתי להוציא אותו מהחוג. הסברתי לו ולמדריכים שלו שהוא לא יוכל יותר לחזור ולהשתתף בחוג הטבע. שבוע לאחר מכן הוא ניגש אלי לבדו וביקש סליחה והושיט את הזרת שלו לשולם. החלטתי לשמור על עמדתי הראשונית ולא לאפשר לו את החזרה לחוג, דחיתי את הצעתו ואמרתי לו שהוא התנהג בצורה מאוד לא יפה ושזה לא מקובל ולכן הוא לא יכול להשתתף בחוג. למרות זאת הוא לא התייאש וניסה שוב ושוב בצורה מאוד חמודה ומנומסת, עד שנמסה ממני כל הקשיחות, והסכמתי שישוב וישתתף בחוג, כמובן תוך שהצבתי תנאי שיתנהג יפה. ההזדמנות החוזרת גרמה לו להעריך את היותו חלק מהחוג, ועזרה לו להתגייס ולשלוט על התנהגותו, מאז שבי מתנהג למופת, בחוג הטבע.

קושי שהתגברנו עליו: בפתיחת כל חוג שלי אני מתחיל במעין טקס פתיחה קבוע שמטרתו ליצור אווירה מיוחדת התורמת לריכוז ומבדילה את החוג מכל ההתרחשויות שמסביב. בפתיחת החוג אני מדליק נר וכל אחד בתורו מכבה את הנר. לאחר כיבויי הנר בנשיפה אני מבקש מכל אחד מהמשתתפים ואח”כ לספר על עצמו מה הוא באופן אישי הכי אוהב בהתאם להנחיה שאני נותן באותו חוג לדוגמה: איזה פרח, איזה פרי איזו חיה וכדומה. אך יש אישה אחת בשם רבקהל’ה, בסביבות גיל 55, הסובלת מפיגור עמוק ומעיוורון. במהלך החודשיים – שלושה הראשונים של החוג שלי – רבקהל’ה לא הסכימה בשום אופן להשתתף בטקס הפתיחה של החוג ולכבות את הנר, בדרך כלל בטענה שהוא חם, לפעמים היא פשוט צרחה בבהלה ואמרה “לא רוצה, לא רוצה”, למרות ניסיונותיי החוזרים ונשנים לשכנע אותה שאני נמצא כאן ביחד איתה ושלמעשה הכול בסדר ושהיא רק צריכה לנשוף “פו” מרחוק… עם הזמן הנחתי לה ופשוט המשכתי לפנות אליה בסבב הקבוע- וכשאמרה “לא” קיבלתי זאת בהבנה והמשכתי לחניך הבא. עד ש… לפני שבועיים שוב פעם פניתי אליה ואמרתי לה שאני מחזיק נר דולק מול הפה שלה ואם היא רוצה היא “רק” צריכה לנשוף ולעשות “פו” בכדי לכבות אותו. אז נפתח פיה ולהפתעתי הרבה יצאה ממנו נשיפה שכיבתה את הנר ואחרי זה עוד אחת שכבר לא כיבתה כלום, אבל הדליקה את הניצוץ בעיניה הכבויות של רבקהל’ה. רגע קטן, שניתן לעבור ממנו הלאה, אך למעשה רגע משמעותי שמעיד על תהליך, התקדמות והעזה. וגם על סבלנות ועל המתנה לכך שכל אחד משתתף בקצב ובזמן שנכון לו. חלק מיתרונותיו של חוג שנתי תהליכי.

ראיון שעשיתי עם אחד המודרכים בחוג:

  • שם: עידן אביגיל.
  • גיל: 40.
  • מקום מגורים: מעון לבצלר.
  • תחביבים: אריגה, קרמיקה, כדורגל, תיאטרון.
  • אוהב בחוג טבע: את המדריך. גם לדבר וללמוד על החגים, העונות, ובעלי החיים.
  • פעילות שאני זוכר במיוחד: חנוכה, סובבנו סביבונים, והדלקנו נרות.
  • חוג שנהניתי בו: כשלמדנו על הדרים והכנו מיץ תפוזים.
  • שאיפות לשנה הבאה: להמשיך להיות בחוגים.
  • מה ארצה ללמוד בחוג טבע: על פסח, אביב, פריחה.
נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn

התגובות סגורות.