שיר פרידה

גול

כתבה: ג'ול קורנילוב

לקראת פרידה, ג'ול, בת שירות בחווה, משתפת במקום, בזמן ובחוויה שלה

כולנו עוברים משברים כאלה או אחרים בחיינו, ואני הייתי בתחילת דרכי לזרוק את שלי מאחורי ולהתקדם הלאה. שערי החווה פתחו בפני יופי טבע מרהיב שהקסים אותי עד לעומק ליבי שמצא את גווני הירוק שחיפש. אך היופי לא נגמר בפריחה הצבעונית, בריח גינות התבלין, או אפילו בנוף השדות. כל יום, הכרתי אנשים שנוכחותם היא זו שהפכה כל יום לחוויה. הצוות שהפך למשפחה אומנת, המברכת כל מפגש עם חיוך, אכפתיות והבנה. כל איש צוות הוא לב ענק עם שתי זרועות מחבקות!
הייתי חדשה, במקום שלא הכרתי, אך מעולם לא היה רגע שהרגשתי זרה. ומהר מאוד, נוצר ביני לבין לטם והחווה, קשר של אמון ואמונה שהיה כחבל אחיזה ברגעים של ביטחון רופף, וחיבוק חם בחגיגות ההישגים הקטנים והגדולים כאחד.
קיבלנו קבוצות קטנות וגדולות, לשעה או לשש.. קבוצות ילדים רועשים, בני נוער העושים עליה, וכמובן, בברכת פנים פתחנו את מקומנו לקבוצות שמכירות את חווית הטבע פחות מאיתנו.
כל אדם והשוני שלו, כל אדם והמתנה שלו, כל אדם והסיפור שלו, אך חווית החופש והיכרות עם אדמתינו – היא זכות לכל אחד. ראיתי את החיוכים היפים ביותר על פניהם של ילדים בעלי לקויות ראיה ועיוורים, שלא מכירים חיוך כ"קו עקום" – אלה כצחוק ודגדוג משעשע בקולם של המדריכות. פגשתי מבוגרים בעלי קשיי זיכרון, שהתלהבו מכל תחנה שישבו בה והתפעלו מאור השמש שצובע את הנוף בזהוב. נהנתי להכין פיתות לחבר'ה שנסעו כל הדרך גם באוטובוס וגם בכיסאות הגלגלים שלהם עד למאפיה שלנו בשביל ללוש בצק ולאכול עם שמן זית וזעתר והמון המון כיף

הכותבת היא ג'ול , בת שירות בעמותת לטם דרך תוכנית מישלבים. שירתה בחוות עמק השלום בשנת 2017.

 

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn