פסקול של טיול

אורי 1

כתבה: אורי צין.

טיול בנחל השופט וסדנת מתנות מהצומח.

הפעם הראשונה שהדרכתי לבד, קבוצה בודדת, בלי מדריכות נוספות.

הגיעו לעמק 11 ילדים מתוקים בשלל גוונים, קולות וגבהים. מהרגע שנפגשנו הם לא הפסיקו לשאול אותי שאלות, בלי לחכות לתשובות, תוך כדי שהם מזכירים לי כל פעם שהם מאוד מתרגשים ומאוד נהנים. מדי פעם שואלים שוב איך קוראים לי "ואיפה אנחנו בכלל, גברתי?". בדרך הם דמיינו דברים והלהיבו את כל הקבוצה איתם- "ראיתי צבי מאפריקה", "ראיתי נחש", "ראיתי נמר…"

ריתקה אותי ההתבוננות שלהם, והעובדה שהם לא לקחו שום דבר כמובן מאליו. לא שהקיסוסית בצורת לב, לא שיש מים בנחל. באיזשהו שלב ה"למה?" שלהם הגיע לקצה הבנתי, וכבר לא הייתה לי תשובה, אבל הם כבר עברו ל"למה" הבא.

היה ילד אחד, דודידידיה, ככה, ביחד, בלי הפרדה. השאלות שלו היו קצת שונות, כי הוא שאל שאלות על מראות שעוד נראה, ולא על מה שסביבו. ובכל פעם ששאל, אם יהיה אריה, אם נשוט בנהר, אם נסחף עם המים, המורה הנהדרת שלו ענת: "דודידידיה, לחיות את הרגע. לחיות את הרגע, לחשוב על עכשיו"  והוא ענה-" נכון".

אף פעם לא שמעתי אף מורה אומרת משפט כזה, ועם כל כך הרבה ביטחון.

זה היה פס – הקול של הטיול שלנו.

בין המוני סימני שאלה מתעופפות, בין נהרות ונמרים, 11 בנים קטנטנים ומשפט כל כך מרגיע: "לחיות את הרגע".

"נכון".

הכותבת היא אורי צין, מורה חיילת בעמותת לטם, משרתת כמדריכת טיולים בלטם צפון תשע"ה-תשע"ו.

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn