"מסע אחר" – טיול בירושלים עם הוסטל חירשים- עיוורים/ שקד ויסקין

כל יום בשירות הצבאי שלי בלטם הוא חוויה מיוחדת, שונה ואחרת לחלוטין. יום אחד יוצא לי להיפגש עם ילדים עם לקות פיזית וביום אחר אני מדריכה אנשים מבוגרים בעלי לקות קוגניטיבית. בכל זאת כאשר סיפרו לי שאני מיועדת להדריך קבוצה של אנשים מבוגרים, חרשים- עיוורים התרגשתי במיוחד.

איך בכלל מתחילים? איך אפשר להעביר "חוויות ירושלים" לקבוצה כזו?

לטיול הזה נערכתי הרבה זמן מראש וחשבתי על כל רגע ורגע- כיצד מנגישים את התוכן והחוויה של הטיול לאוכלוסיה הזו.

nachlaotבמהלך הטיול, כל אדם חירש- עיוור, לווה ע"י מדריך חירש. כאשר אני הדרכתי, לצידי עמד מתורגמן שהעביר בשפת סימנים את תוכן ההדרכה לחירשים, והם באמצעות שפת סימנים בכף היד העבירו את התוכן לחירשים- עיוורים.

הטיול התקיים ברובע היהודי בעיר העתיקה, ובשכונת נחלאות.

התחלנו את הטיול בהדרכה בעיר העתיקה בירושלים, בחרתי בתחנות שבהן יש במה לגעת בכדי להבין. לדוגמא, כאשר ביקרנו בארבעת בתי הכנסת הספרדים, ירדנו אליהם במדרגות, והרגשנו כי הם נמוכים מהרחוב בו הלכנו- "מתחבאים", וראינו את יופיים באמצעות הדלת המעוטרת הייחודית.

המשכנו לטייל בעיר העתיקה, סיפרתי על מלחמת העצמאות בירושלים, דרך החורים שהותירו הקליעים באבני שער ציון. בישיבת המקובלים "בית אל" ישנו תבליט של כל שערי ירושלים- שם סיפרנו על הישיבה והקמתה, ונהננו מהאגדה על הרש"ש שהיה בראש הישיבה (הרב שלום שרעבי). המשכנו לכותל המערבי, שם, מי שרצה, הניח תפילין ושם פתק.

לאחר ארוחת צהריים במסעדה בעיר, נסענו לכיוון שכונת נחלאות. פתחנו את ההדרכה ב"גן התות", מקום שלימים קיבל את השם "בוסתן ספרדי"- שמו של המחזה שכתב יצחק נבון על השכונה.

אחד המדריכים החרשים, ביקש שאני אשמיע את השיר שנכתב ע"י יוסי בנאי שהתגורר בשכונה- "אני וסימון ומואיז הקטן". התפלאתי מבקשתו, הרי, חוץ משלושה אנשי צוות ואני, אף אחד לא מסוגל לשמוע. בכל זאת החלטתי להיענות לבקשתו והשמעתי את השיר. המתורגמן סימן את מילות השיר, ואני העברתי את הרמקול בין כולם. הם הרגישו את המוסיקה דרך מגע. אז קרה הרגע המרגש ביותר בטיול- אחד האנשים החל לרקוד, לאט לאט עוד אנשים הצטרפו אליו, ובסופו של דבר רקדנו כולם יחד- מעגל של אנשים שרובו לא מסוגל בכלל ליהנות מהמוסיקה.

לאחר הסיור בנחלאות, סימנו את הטיול בשוק מחנה יהודה הסמוך, שם נהנינו משלל הריחות והטעמים.

במהלך ההדרכה הזדמן לי לפגוש ולדבר עם אדם מיוחד בשם איציק חנונא. איציק נולד עיוור, והתחרש בילדותו. דברתי עם איציק באמצעות שפת סימנים מיוחדת שפיתח בעצמו, שבה כל חלק בכף היד הוא אות שונה- באמצעות נגיעה בחלקים השונים של כף היד ניתן ליצור מילים ומשפטים, ואף שיחות שלמות.

איציק סיפר לי את חוויותיו מהטיול וסיפור הקמת ההוסטל, באמייל ששלח לי:
"מאד התרגשתי לפגוש אותך, ומהטיול.
אני מתרגש כל פעם שאני מגיע לירושלים.
יש איזו אוירה פסטורלית אידילית בעיר הזו.
התרגשתי לחשוב כמה דם ודמעות היו מנת חלקם של תושבי ירושלים במלחמת  השחרור.
התרגשתי  לבקר בכותל.
בזיכרוני צפו ועלו הדברים שעברתי ועברנו עד שהוקם ההוסטל.
ואמרתי ליד הכותל:
"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
תאמיני לי באמת התכוונתי לזה.
כשביקרנו בשכונות בנחלאות
ויוסי בנאי  שר את השיר "אני ומואיז וסימון הקטן,
שמעתי את קולו.
המקום מלא צמחים יפים.
עצי תות ועוד.
נהניתי לגעת בצמחים.
לשמוע על האווירה של יחד שהייתה אז.
חשבתי על האידיאל של לחיות יחד ולעשות למען ארץ ישראל.
התרגשת להיות בבית  של אריה לוין רב האסירים.
התרגשתי גם מהסיפור שסיפרת על האיש שחזר בשאלה
והתבייש שהרב ראה אותו  בלי כיפה ואמר שהוא רואה רק ללב.
זה אומר שבאיש הזה יש באמת אלוקים אפילו שהוא בלי כיפה..
היה מרגש  להיות בשוק מחנה יהודה.
לראות את  כל הדוכנים.
תודה לך על ההסבר ועל השיחה."

בשבילי זה הכל…

הכותבת היא שקד ויסקין, מורה חיילת בלטם בשנים תשע"ד-תשע"ה.

נהנתם? הפיצו הלאה...
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn